תנועה מאורגנת מתרחשת כאשר מערכות השרירים מתואמות ביניהן, כלומר כשמערכת שרירים אחת מתקצרת, המערכת המקבילה עוזבת ומתארכת. באותו זמן שהשרירים הקדמיים (הכופפים) עובדים ומתקצרים, השרירים האחוריים (הזוקפים) אמורים לעזוב ולהתארך, ולהפך- כשהשרירים הזוקפים מתקצרים, השרירים הכופפים אמורים לעזוב, ולאפשר בכך את ההזדקפות. זה באותו אופן יקרה גם בתנועות הצידיות – כשצד אחד יתקצר, הצד השני יעזוב ויתארך, ובתיאום מורכב יותר - בתנועות של פיתולים.
כשהגוף מאורגן, ההתנהלות התנועתית נינוחה, יציבה, זורמת ומתבצעת במינימום מאמץ. יש תגובת שרשרת תנועתית בין כל האברים – מכפות הרגליים עד לראש, או מהראש אל כפות הרגליים (הסבר מפורט בהמשך המאמר). יכולת משוכללת זו תלויה בגיוון ההתנסויות שחווה התינוק, וגם בטונוס השרירי שלו. טונוס גבוה מדי או נמוך מדי יפריע לתנועה זורמת ויציבה. תנועותיו של התינוק הן תחילה מגושמות ואקראיות, ולאט לאט, עם ההתנסות והבשלות העצבית והשרירית, נוצרות הפרדות בין האברים, ומושגים עידון, גמישות ודיוק.
אחרי הלידה, עמוד השדרה של התינוק הוא ללא שקעים וקימורים. כשהוא שוכב על בטנו, ומרים את ראשו כל פעם למספר שניות, נוצרת הפרדה בין הראש לבין החזה, וכך מתהווה הקשת הצווארית בעמוד השדרה. בהמשך גם החזה מתרומם, וכך נוצרת הפרדה בין החזה לבין האגן, ומתהווה הקשת המותנית בעמוד השדרה. יכולת הפרדה בין הראש, החזה, האגן והגפיים תשרת אותו בכל תנועותיו בהמשך, הן תהיינה גמישות, הדרגתיות ומעודנות. בהתחלה התנועות הן בעיקר קדימה ואחורה – כיפוף והזדקפות. בהמשך מתפתחות התנועות הצדיות, ולבסוף הפיתולים.
בעת שכיבה, כל גופו של התינוק בא במגע עם המזרון, כך ניתנת לו הזדמנות להתוודע אל אברי גופו. בעת שאיבר אחד מגופו מתרומם, אברים אחרים בגופו נלחצים ומשמשים כמשען ולתמיכה. הלחיצות והמגע הברור של אברי הגוף בתנוחות השונות יוצרים מודעות לתמונת גופו. מבהירים לו מהם הברכיים, כפות הרגליים, הצלעות, הכתפיים, המרפקים, הראש וכו'. ככל שהמודעות ותחושת האברים והמפרקים ברורות יותר, כך השימוש בהם זמין ויעיל יותר.
במצב שכיבה, יש לתינוק שטח משען רחב, אך טווח תנועתו מוגבל. לעומת זאת, בישיבה ובעמידה שטח המשען הוא קטן, וטווח התנועה הוא רחב וחופשי. המוגבלות והמאמץ התנועתי במצב של שכיבה, הם אלה שמגבשים את חוזק השרירים וייצובם.
חשוב שהתינוק יכיר את כל תנוחות השכיבה ויהיה פעיל בהן – על הגב, על שני הצדדים, ועל הבטן. בעת שכיבה על הגב, כשהתינוק מרים את רגליו וראשו מן המזרן, הוא מפעיל ומחזק במיוחד את השרירים הקדמיים – הכופפים; בשכיבה על הצד יופעלו ויתחזקו השרירים הצידיים, ובשכיבה על הבטן, כשהוא מרים את ראשו, חזהו וגפיו, מתאמנים השרירים האחוריים – הזוקפים. כל המכלול הזה יאפשר תנועות מורכבות, ואפשרות של יציבה זקופה, מאוזנת וחופשית בישיבה, ולבסוף גם בעמידה.
אימון הגוף נעשה בהדרגה: תחילה בהרמת הראש, בהמשך בהרמת החזה, בגלגול, בזחילת גחון ובזחילת שש, לאחר מכן בהתיישבות, ולבסוף בעמידה ובהליכה. ככל שמרכז הגוף – חגורת האגן, חגורת הכתפיים ועמוד השדרה יהיו מיוצבים יותר, כך תנועת הגפיים והראש תהיה קלה וחופשית יותר. חשוב מאד שכל שלב התפתחותי ימצה את עצמו, ויהווה בסיס איתן לשלב הבא אחריו. הניסיון לזרז שלבים, או לדלג עליהם עלול לשבש את הארגון התנועתי, ולפגוע בהמשך ביציבה, בתנועה החופשית והגמישה, באיזון, בקואורדינציה, באוריינטציה ובקשב. ארגון תנועתי לקוי מתאפיין בהפעלת מאמץ וכוח, בעוד שתנועה מאורגנת מתאפיינת ביעילות ובמינימום מאמץ. חשוב שהתינוק יפעל בסביבה נוחה, על משטח יציב, ובטמפרטורה שתאפשר מינימום לבוש. צריך לשים לב שלא מגזימים ולא ממעיטים בגירויים, ושמפעילים את התינוק רק כשהוא ערני ומצב רוחו טוב. תינוק עייף ובכייני לא פנוי ללמידה. חשוב להפעיל אותו, אך גם להניח לו להתנסות ביוזמתו.
תגובת שרשרת בגוף מאורגן
תגובת שרשרת היא מצב בו התחלת תנועה באיבר מסוים תיצור תגובה והד במפרקים ובאברים אחרים לאורך הגוף. לדוגמא: כשהתינוק שוכב על בטנו ונשען על מרפקיו, הסטת הראש שמאלה, תיצור תגובת שרשרת לאורך גופו מהראש עד לכפות רגליו. הסטת הראש תגרום להעברת משקל אל מרפקו השמאלי, כתף שמאל תהיה נמוכה מכתף ימין, עמוד השדרה יטה יותר שמאלה יחד עם החזה והאגן, הברך הימנית תתכופף ימינה, בעוד שמפרק ירך שמאל וברך שמאל יתיישרו וישמשו למשען.
אותה תגובת שרשרת תתקבל גם כשהתנועה תתחיל מהכיוון ההפוך, כלומר מלמטה כלפי מעלה. במקרה זה, כשהרגל הימנית תתכופף הצידה לימין, תתהווה העברת משקל שמאלה לאורך הגוף עד להישענות על מרפק שמאל, והסטה של הראש שמאלה.
תגובת שרשרת בין מפרקי הגוף מאפשרת תפקוד יעיל וקל בכל מצב: בשכיבה על הבטן זה מאפשר לתינוק להשתמש ביד אחת למשען, וביד שנייה למשחק. בהמשך, זה יוביל אותו להיפוך הדרגתי אל הגב, וחזרה ללא מאמץ אל הבטן. לאחר מכן, זה יאפשר לו זחילה נוחה על הגחון, ולכשילמד לשבת, הוא יוכל לנוע לכל כיוון מבלי שיאבד שיווי משקל. בהליכה ובמשחק הוא יחווה פחות מעידות ופגיעות, וגם אם יפול, נפילתו תהיה רכה ופחות כואבת. תגובת שרשרת מעידה על הקשר בין כל אברי הגוף, והיא מופרת כאשר חלק מסוים בגוף נוקשה ומוחזק, או כשיש בו חופש מפרקי מוגזם.
לדוגמא: אם חגורת הכתפיים נוקשה, היא תעצור את המסר התנועתי מכיוון הראש כלפי מטה, או מכיוון הרגליים והאגן כלפי מעלה. דוגמא נוספת: אם מפרקי הירכיים חופשיים מדי, ייווצר נתק בהעברת המסר התנועתי מתנועת הרגליים לכיוון הגו, או מתנועת הגו לכיוון הרגליים.
כפי שכבר אמרנו, היתרון של תגובת שרשרת הוא ביצירת תנועה יעילה במינימום מאמץ. יתרון נוסף הוא שהתנועה מתפזרת על יותר מפרקים, וכך קטן הסיכון לשחיקה ולנזק עתידי. צריך להיות ברור ששיפור התנועה הוא עיסוק ב"איך" ולא ב"מה". כלומר, לא בעובדה שהתינוק זוחל או יושב, אלא באיכות הביצוע. כל שלב תנועתי יהיה בתחילתו מסורבל. התנסויות חוזרות ונשנות משפרות את ארגון התנועה ואת המיומנות בביצועה. חשוב לכן לא למנוע מהתינוק התמודדות עם קושי, ולא לנסות לזרז את התקדמותו.
להלן כמה דוגמאות לתנועה מאורגנת, ולתנועה לא מאורגנת:
הרמת הראש והחזה בשכיבה על הבטן: בגוף מאורגן נראה שהקשתת עמוד השדרה נעשית בהדרגה, וישנה יכולת להיתמך על ידיים ישרות, או כפופות לפי רצון התינוק. בגוף לא מאורגן, נראה חזה שמורם כמקשה אחת, ללא הפרדה הדרגתית בין החוליות, ובידיים ישרות ונוקשות ללא יכולת כיפוף לשם השענות על האמות. במקרים אחרים נראה הרמת ראש ללא השענות על הידיים. הידיים במקרה זה תהיינה משוכות ומורמות לאחור. התהפכות מהבטן אל הגב: בגוף מאורגן נראה היפוך רך וזורם תוך הפרדה ותזמון נכון של תנועת הראש, החזה, האגן, הרגליים והידיים. בגוף לא מאורגן ההיפוך יהיה נוקשה ובמקשה אחת, ויראה יותר כנפילה. זחילת גחון: בגוף מאורגן נראה שיתוף פעולה מתוזמן היטב בין כל אברי הגוף: כשרגל ימין תתכופף הצידה נראה העברת משקל אל מרפק שמאל. יד ימין תישלח קדימה, רגל ימין תדחוף ותתחיל להתיישר. בו בזמן רגל שמאל תתכופף, משקל הגוף יעבור אל יד ימין, ויד שמאל תישלח קדימה. כך התינוק מתקדם בהצלבה, כשהוא מעביר לסירוגין משקל מצד לצד. בזחילת כזו נראה עמוד שידרה מתפתל וגמיש, ותנועת אגן מצד לצד. בגוף לא מאורגן, נראה ווריאציות שונות, כמו זחילה לא סימטרית, משיכה בו זמנית בשתי הידיים ללא שיתוף הרגליים, דחיפה בשתי הרגליים בו זמנית תוך הדיפת הגוף קדימה, וכו'. מעבר מישיבה לעמידה: במצב מאורגן נראה את התינוק מעמיד רגל אחת, ותוך כדי השענות על הרגל ויישורה, הידיים ימשכו את גופו מעלה. במצב לא מאורגן נראה משיכה בידיים ללא השענות ודחיפה ברגליים.
כדי לעזור לתינוק להגיע לארגון ולתיאום טובים יותר של גופו, ניצור גירוי ומודעות במקומות שאינם משתפים פעולה, ובמקביל ננסה לגרום לאזורים ש"עובדים" יתר על המידה – לעזוב ולשחרר.
http://www.babymove.co.il/
